11 בדצמ׳ 2018

מסיק זיתים למשפחות בשמנא במושב חגור

לפני כשבועיים בילינו עם הילדים במסיק זיתים למשפחות שנערך בימי שבת בחודשים אוקטובר-דצמבר בבית הבד שמנא במושב חגור (בין דרום השרון לשיפולי השומרון). זאת היתה פעם ראשונה שאנחנו רואים תהליך של מסיק זיתים, וזאת היתה חוויה גם לילדים וגם למבוגרים.




התחלנו בטיול רגלי קצר במטע הזיתים, שם ישבנו בצל עצי הזית על מחצלת גדולה ושמענו ממדריכה נחמדה על עצי הזית ועל "האוכל" שנותנים להם לאכול - גפת, שהיא שארית החומר אחרי מיצוי שמן הזית. נראה כמו גוש אדמה אבל זה בעצם מה שמזין את עצי הזית. הילדים היו מרותקים.


אחרי ההסבר המעניין הלכנו לראות את "המנערת" - טרקטור ניעור חדיש שמנער את העץ וגורם לזיתים ליפול ליריעה על האדמה. הילדים רקדו וקפצו יחד עם המנערת כדי לעזור לזיתים ליפול. המנערת אוספת אליה את היריעה וכל הזיתים נכנסים למכונת מיון אוטומטית שמפרידה בעזרת רוח בין הזיתים לעלים ולענפים. זאת היתה חוויה.



כל ילד קיבל צנצנת משלו וקטפנו זיתים מהעצים כדי למלא את הצנצנות. כשהצנצנת התמלאה, התיישבנו על מחצלת, כל ילד קיבל שתי אבנים גדולות, והתחלנו לטפל בזיתים. שמים זית על אבן גדולה, עם האבן השנייה דופקים קלות על הזית עד שרואים שהוא נפצע ויוצא קצת שמן, ומחזירים לצנצנצת. ככה דופקים את כל הזיתים, וממשיכים להכין זיתים כבושים לפי מתכון שקיבלנו מודפס. כרגע עומדות לי על השיש שתי צנצנות זיתים עם לימון ושום, שיחכו חודש לפחות עד שהזיתים יהיו טעימים ולא מרים.


מי שרצה יכל להתנסות בעצמו ביצירת שמן בבית בד עתיק על ידי אבני ריחיים. הילדים סובבו את אבני הריחיים וההורים צילמו :-)


חזרנו בחזרה לבית הבד, שם קיבלנו הסבר על קו הייצור המודרני של שמנא שיובא לארץ מטוסקנה, ועל ייחודו כבית בד ירוק. סיפרו לנו שבבית הבד מרסקים את הזיתים כדי לקבל פסטה (זיתים מעוכים). הזיתים הולכים "לנוח" בטמפרטורה לא גבוהה מ- 35 מעלות כדי לא להרוס את איכות השמן (זה נקרא כבישה קרה).

על ידי כח צנטריפוגלי מפרידים בין הזיתים המעוכים והשמן, שיוצא לתוך צינורות. שאריות התהליך הוא הגפת ללא השמן, שכאמור חוזר לעצים כאוכל או דשן.


לסיום קיבלנו הסבר על שמני זית טריים שונים וגם זכינו לטעום אותם.

הסיור מאוד חוויתי ומפעיל את הילדים וגם את המבוגרים. ההסברים מתאימים לכל הגילאים. מומלץ מאוד!

משך הסיור: כשעתיים, מתאים לגילאי 3 ומעלה. היינו עם ילדון בן שנתיים וחצי שנהנה מאוד, וגם אחיו בן השמונה נהנה.
מחיר: 45 ש"ח לילד, 35 ש"ח למבוגר.
לקבוצה (מינימום 20 משתתפים) המחיר הוא 40 ש"ח לילד, 30 ש"ח למבוגר.

להרשמה התקשרו לטלפון 073-7834602

4 בדצמ׳ 2018

סיור בשכונת ואדי סאליב המתחדשת בחיפה

לפני שבועיים השתתפתי בסיור תיירותי וקולינארי לבלוגרים בשכונת ואדי סאליב בחיפה. חייבת להודות, שלמרות שאני חיפאית מלידה, עוד לא יצא לי סתם להסתובב בשכונה ובאמת להסתכל עליה. אם כבר עברתי דרך השכונה זה היה בדרך למקום אחר. גם אותי זה הפתיע.

לכן כל כך שמחתי על ההזדמנות להצטרף לסיור בואדי סאליב, לשמוע על המקומות, על השכונה, הבניינים, האנשים, השוק (תלפיות) ועל התוכניות לעתיד. למדתי שבשנות השלושים, היהודים לא יכלו לחיות בשכונה עקב מהומות. אפילו חסן שוקרי, לשעבר ראש העיר חיפה, גר בהגלייה בבירות למרות שביתו היה בואדי.

התחלנו את הסיור עם המדריך הנהדר עופר שוורץ, תושב השכונה, שגר שם עוד בילדותו ולאחרונה חזר לשם עם משפחתו.


הסיור נפתח ברחוב סירקין במאפיית "לחם עיניים", שנקראת ככה על שם המנהל, עומרי עצמוני (פעמיים האות "עין"....), שהקים את המקום יחד עם חיים פזלן. המאפייה עברה לואדי סאליב לפני שנתיים, אחרי הצלחה בנשר ובכרמליה (הלחם של קפה לואיז מגיע משם). המתחם בו נמצאת המאפייה נראה בהתחלה מוזנח, אבל עומרי הפיח חיים במקום, שיפץ אותו, ובעקבותיו הגיעו חנויות ובעלי עסקים נוספים ופתחו מקומות חדשים, כמו אטליז, גלריה ועוד.



כשעומרי פתח את המאפייה, החזון שלו היה לאפות לחם לא משמין ללא סוכר, משביע וטעים. הוא רצה להעניק לילדים שלו אוכל בריא, ולכן המאפייה מייצרת רק אוכל בריא, וכל הלחמים עשויים ממחמצת בעבודת יד. אפילו לחם הבננות לא מתוק מדי, ומכיל את המתיקות הטבעית של הבננות.

כתובת: רחוב סירקין 21, חיפה, 04-8422170


המקום הבא אליו הגענו הוא "רובין פוד", שמטרתו להציל אוכל (ירקות ופירות) שכבר לא נראה מאוד אסטטי אבל עדיין טוב לשימוש. זה בית האוכל החברתי הראשון בישראל, ומתנדבים מכל הארץ (וגם מהעולם!) באים ומכינים שם אוכל טעים, מנקים ועוזרים. האוכל מגיע מחקלאים, שווקים וחנויות. אפשר לאכול שם ארוחת צהריים חמה וטעימה, ויש גם ערבי תרבות והופעות. מי שבא לאכול משלם כפי יכולתו ורצונו.


האוכל שם הוא טבעוני, ואנחנו טעמנו שם מרק בטטה, לחם גרעינים, אנטי פסטי, קציצת ירקות מטוגנת, ותבשיל גזר ושומר.



אפילו כלי האוכל המיוחדים הם אוספים שנתרמו או ניצלו מזריקה. הרעיון הוא לא לבזבז אוכל וכסף סתם, ממניעים אקולוגים וכלכליים. לכן כלי האוכל לא זהים ואחידים, וזה חלק מהקסם של המקום.


אומנם 20% מהמצרכים הם כן קנויים, אבל מדובר בעיקר בשמן, תבלינים ותוספות קטנות, כדי שהאוכל יהיה יותר טעים.

כתובת: רחוב סירקין 24, חיפה, 052-7500983




משם עברנו לסטודיו לבישול בניהול ורד פרן, שפית שעבדה שנים רבות במסעדות, קייטרינג, בתי מלון ועוד, והחליטה לפני שלוש שנים לצאת לעצמאות. במקום עושים סדנאות בישול, ארוחות שף וקייטרינג. טעמנו טראפלס שוקולד תפוז טבעונים ומדהימים.

כתובת: רחוב סירקין 28, חיפה, 054-4247876



עברנו את הכביש למבשלה, שם טעמנו בירות שונות שמייצרים במקום. אריק וענת מנהלים את המקום ומייצרים בירה בשיטה מסורתית בלי רכזים של לתת, אלא עם גרעיני לתת. ארבעת סוגי הבירה שמגישים במקום הם חיטה, לאגר, אייל אדמוני, ובירה בלגית כהה תרפיוטית. אפשר לאכול במבשלה תבשילים כמו פאי רועים, סביח, מוסקה ועוד.


במקום בו נפתחה המבשלה היתה קודם מכולת במשך הרבה שנים ונסגרה. כל הרהיטים במבשלה ממוחזרים ממדפי העץ של המכולת. המבשלה נפתחה בספטמבר 2016, המחירים נוחים מאוד, ויש גם מבצעים לסטודנטים.


מרחוב סירקין עברנו ליד שוק תלפיות, שהוא די שקט ולא צועק כמו שווקים אחרים. משם ירדנו לכיוון ואדי סאליב, ונכנסנו למתחם מגורים שבנה קבלן סורי לפני שבעים שנים, ונועד להשכרה לאנשים עשירים. הבנייה היתה מפוארת וכללה פרזול ארט נובו בעבודה יד עם ניטים בלי הלחמה. כיום המתחם נראה מוזנח, אם כי בשנים האחרונות חוזרים אנשים לגור באזור, בעיקר אומנים שמזהים את הפוטנציאל. בשכונה יש הרבה פרויקטים של התחדשות ושיקום, שמגיע גם מהצד של הדיירים, גם מהיזמים וגם מהעירייה.



 ירדנו דרך מדרגות מילר לרחוב אבן גבירול שמזכיר שדרה באירופה. בדרך למדנו שהנוצרים התחילו לבנות את השכונה בשנת 1870, והיא היתה השכונה הראשונה מעבר לעיר התחתית.


הגענו למרכז פירמידה לאמנות עכשווית, השוכן מעל הפארק המשופץ ומהווה מקום לסדנאות אמנים מהארץ ומחו"ל. במקום נערכות תערוכות וסדנאות מגוונות. בקומה הרביעית של המבנה יש מרפסת חרבה שממנה אפשר להשקיף על הנוף של נמל חיפה, וניתן לראות את ההתחדשות באזור ואת הבניה החדשה.

כתובת: ואדי סאליב 30, חיפה, 04-8354299


לצערי נאלצתי לסיים את חלקי בסיור המהנה והמרתק (היה לי ילד חולה בבית), כך שעל שאר הסיור שמעתי מחבריי הבלוגרים, שביקרו במסעדת "הסירים של KATI" בשוק תלפיות, בה מגישים אוכל ביתי בסירים גדולים עם ריח נפלא (רחוב קיבוץ גלויות 34), כמו כן ביקרו ב-"פלאפל אבו אחמד" וטעמו פלאפל עסיסי וטעים (גם כן ברחוב קיבוץ גלויות 34), וסיימו במסעדת "חמאם אל פאשה", שם טעמו מבחר מנות בשריות חמות וקרות, תבשילי ירקות טריים וכמובן גם מתוקים (רחוב חאמם אל פאשה 9).

בסיום הסיור יצאתי עם הרגשה של עוד, ואני בטוחה שאקח גם את משפחתי בשכונה המופלאה הזאת ואמשיך לעקוב אחרי התפתחותה והתחדשותה. כדאי גם לכם לבוא לבוקר!